למעט העובדה שאלו הם ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם, מה משותף לדוד בן גוריון, מנחם בגין, יצחק שמיר, יצחק רבין, לוי אשכול, גולדה מאיר, משה שרת, בנימין נתניהו, שמעון פרס, אהוד אולמרט ואהוד ברק? לא צריך להרחיק לכת כדי למצוא את התשובה: הכל מתחיל מהבית, או ליתר דיוק המיקום הגיאוגרפי שלו. כל ראשי הממשלות הנ"ל התגוררו, כשנבחרו, במרכז הארץ, בעיקר בתל אביב או בירושלים, וכך גם מרבית חברי הפרלמנט שלנו. הבעיה העיקרית בנתון הזה מתחדדת כשמדברים על שאלת הייצוג. לכאורה אין לזה קשר למצע המפלגתי. אבל רק לכאורה. הביטויים "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה" מוזכרים לאחרונה לא מעט. בין היתר, הקו המבדיל בין הראשונה לשנייה הוא גיאוגרפי. כלומר, בהכללה, אלו המכונים "ישראל הראשונה" גרים במרכז הארץ, בעוד אנשי "ישראל השנייה" גרים בפריפריה.

בהקשר הפוליטי, מעבר לדפוסי ההצבעה של שתי הקבוצות, במידה רבה של צדק נשאלת השאלה: מי מייצג בכנסת את כל אחת מהקבוצות מבחינה חברתית, עדתית וכלכלית? השמאל הסוציאליסטי? הימין הקפיטליסטי או אולי ש"ס שמחזירה "עטרה ליושנה"? בפועל, לצערי, במשך עשרות שנים, אף מפלגה פוליטית לא מייצגת את "ישראל השנייה" וגם לא את הסוגיות שמעסיקות את אלו המכונים "ישראל הראשונה". שאלת הייצוג מתייתרת בישראל של ימינו כשכולם "נדפקים" זה מזה. הייצוג לא רלוונטי כי הוא לא באמת על סדר היום הציבורי. כלומר הבעיות שמטרידות את כולנו מישראל הראשונה, השנייה ושאר שבטי ישראל - לא נמצאות כלל ועיקר על סדר היום הציבורי, ולפיכך גם לא בקלפי או בדרך אליה.

כבר עשרות שנים שהשאלות המשמעותיות לאזרחי ישראל אפילו לא זוכות לדיון. על חומרת הבעיה ניתן ללמוד, אולי, מהיעדרו של מצע במרבית המפלגות. וגם איפה שיש, אין לו משמעות כי הוא לא נמצא בראש סדר העדיפויות של הציבור והמפלגות גם יחד. סימפטום נוסף של המשבר הוא העובדה שנבחרי ציבור רבים כל כך מחליפים מפלגות רק כדי להישאר בשלטון, ללא קשר לאידיאולוגיה או לשירות שהם מספקים לכלל אזרחי המדינה. הכשל המבני במערכת השלטונית שלנו הוא כל כך עמוק שכדי לתקן אותו צריך לשנות את שיטת הבחירות שלנו מהיסוד. בחירות אזוריות של נציגים מקומיים הקרובים לאזורי הבחירה שלהם וזקוקים לתושבי האזור כדי להיבחר מחדש - יחזקו את הקשר בין הבוחר לנבחר הציבור, אבל גם ישנו מהיסוד את הנושאים העומדים על הפרק במערכות הבחירות העתידיות, מהלך שייצור לאום ישראלי אזרחי, שתחתיו יתכנסו כל השבטים בעלי התת־זהויות: לאומיות, דתיות ועדתיות.

בשיטה החדשה המוצעת, כל אחד מ־120 הנציגים המקומיים ייבחרו על ידי תושבי אזור הבחירה שלהם. ראש הממשלה המיועד יהיה מי שייבחר על ידי רוב של נציגים אזוריים, ללא משא ומתן קואליציוני וללא אפשרות לשנות את בחירתו. מוסדות השלטון, כלומר ועדות הפרלמנט, ימונו לפי מפתח אזורי, ולנציגים בהם תהיה השפעה רבה.

אם במפלגת השלטון, כמו בשאר המפלגות, היו נציגים רבים יותר מצפון הארץ, האם הייתה אפילו נשקלת האפשרות לסגור מאפייה גדולה בקריית שמונה בגלל שהצבא מעדיף להזמין לחייליו לחם זול יותר? או לדוגמה, אם היו בה הרבה נציגים של הדרום ועוטף עזה, האם ניתן להעלות על הדעת שפתרונות המיגון והתקצוב לעוטף עזה היו נגררים שנים? נציגי כל המפלגות יהיו מחויבים למערכת החינוך המקומית ממש כפי שהם מחויבים לתהליך השלום וישתפו פעולה בוועדות הכנסת כדי לדאוג יחד לתושבים מאזור הבחירה שלהם ומאזורי בחירה של שאר נבחרי הציבור. סדר יום אזרחי חדש נולד. 

הכותב הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית" ומלמד בקריה האקדמית אונו