ארמי אובד בקפריסין
מאת עמנואל מסטיי
 
בקיץ 2007 יצאתי לטיול בן שבוע ימים בקפריסין. די בשבוע כדי להקיף את מרבית האתרים המרכזיים של האי ברכב. נחתתי בלרנקה ומיד העפלתי צפונה לניקוסיה (או לֶפְקוסיה) – הבירה היחידה בעולם שעודנה מחולקת בין שתי אומות. בדרום – הקפריסאים דוברי היוונית, ובצפון – הטורקים, שחדרו אל האי ב-1974 וטוענים לבעלות עליו. בין שני חלקי האי היו קרבות עקובים מדם, שהֵדם שכך אך זכרם לא נמחה. כאשר שאלתי את פקידת משרד התיירות בשדה התעופה כיצד ניתן לעבור לחלקו הצפוני (הטורקי) של האי, היא השיבה לי בתסכול גלוי שאיננה יודעת, ובעצם אינה רוצה לדעת, וכי היא עצמה חיה כל חייה בקפריסין ומעולם לא ביקרה בעברו הצפוני של האי.
לפקוסיה יפה משני עבריה, וכדאי לבקר בה. אך באזור הגבול, משני העברים, מראות המזכירים את ירושלים החצויה: חומת לבני בטון מחלקת את העיר חלוקה מלאכותית גסה – חוצה דרך שורות הבתים ממש. הבתים הסמוכים אליה הרוסים ועזובים, ועל חביות פח חלודות תלויים שלטים המזהירים את המתקרב לבל ינסה לעבור. הזדמנות מעניינת עבור ישראלי לבקר במקום שהסכסוך עוד ניכר בו, אך הפעם בתפקיד התייר הניטרלי ולא בתפקיד התושב או החייל.
כעבור יומיים עברתי לצדו הצפוני של האי בלי קשיים מיוחדים. ההבדל בין הדרום האירופי המטופח לצפון הבלתי-מפותח ניכר: הכבישים בסיסיים וחלקם זנוחים. בכפרים מרוחקים (בעיקר ב"זנב" הארוך של צפון מזרח האי, או ה"ידית של המחבת") אין חשמל כלל, ונסמכים על גנרטורים. התושבים הם כפריים דלים וצנועים. דווקא באזור זה נמצא הקסם האותנטי החסר בחלק הדרומי והמתורבת.
בטיול נעזרתי במדריך "לונלי פלנט", גרסת 2006. והנה נפלו עיניי על תיבת טקסט מודגשת באחד מעמודי הספר, סמוך לשמו של הכפר המרוני-נוצרי כּוֹרְמָקִיטִיס: "שפתו של ישו חיה וקיימת בקפריסין!" בישרה הכותרת, "תושבי הכפר כורמקיטיס בצפון מערב האי עדיין מדברים בניב ארמי-מערבי שהיה מדובר בארץ ישראל של ימי ישו".
כאן המקום להזכיר שבשלהי התקופה הפרסית בואכה ימי הבית השני החל בידול חד בין הארמית המזרחית – הארמית של מסופוטמיה, אזור עיראק, טורקיה ואסיה הקטנה – לבין הארמית המערבית, שדוברה בשטח שממערב לנהר פרת – סוריה וארץ ישראל. בניבים המזרחיים, למשל, כבר לא הבדילו בין מֶלֶךְ (=מֶלֶךְ) לבין מַלְכָּא (=הַמֶּלֶךְ), כלומר סימן היידוע המקביל לה"א היידוע בעברית משמעותו נשחקה ונשכחה. ויש עוד הבדלים בין הניבים, שלאדם רגיל נראים כפרטים של מה בכך אבל עבור חובבי לשון וחוקרים של הארמית הם מרגשים מאין כמותם.
בעוד הארמית המזרחית חיה ומשגשגת עד היום בניבים מודרניים, כמו הכורדית המפורסמת וכמו הסורית של הכנסייה (האשורית) המזרחית, הארמית המערבית כמעט ונכחדה. סמוך לכיבוש הערבי במאה השמינית לספירה המירו תושבי ארץ ישראל, סוריה ולבנון את שפתם הארמית בערבית. כמעט נכחדה – אבל לא לגמרי, כי בכמה כפרים ערביים-נוצריים בבקעת הלבנון ובסוריה דיברו עד השנים האחרונות בניב שמשתלשל מן הארמית המערבית. ליתר דיוק: הזקנים דיברו בו, ואילו הילדים בדורות האחרונים למדו אותו בבית הספר כשפה שנייה, כחלק מן המורשת שלהם. שניים וחצי כפרים – וזהו (לאחרונה הגדול שבהם, הכפר מַעְלוּלָא, סבל קשות ממלחמת האזרחים בסוריה, וכמה מתושביו נהרגו או נשבו. עכשיו הסכנה להיעלמות הארמית המערבית המדוברת גדולה אפילו יותר). מכאן מובן מה רבה הייתה התפעלותי לגלות שבקפריסין יש עוד אחים רחוקים לניב נדיר זה. ידעתי שהנוצרים המעטים בחלק הצפוני של האי, שאינם יוונים אורתודוקסים, הם מרוֹנים, שהיגרו לקפריסין מלבנון מתוקף הנסיבות. אך לא ידעתי שהם הביאו עמם שפה ארמית כלשהי. רק מאוחר יותר, כאשר חזרתי ארצה, התברר לי כי שפתם של תושבי כורמקיטיס נחקרה היטב על ידי פרופסור אמריטוס במחלקה שלנו – פרופ' אלכסנדר בורג (תוצאות מחקרו פורסמו בספר הנזכר בהמשך). אך אז עוד חשבתי שיש בידי תגלית שבשיעורי הארמית באוניברסיטה לא נתנו עליה את הדעת.
מיד שמתי פעמיי לכפר. מצאתי אותו בין ההרים, בקצה הצפון-מערבי של קפריסין הטורקית. שמו של כּוֹרְמָקִיטִיס בטורקית הוא קוֹרוּצָ'ם (לרוב הכפרים בחלק הטורקי שני שמות, יווני וטורקי – עוד רמז לכפל התרבויות באי). בארבע אחר הצהריים הגעתי אל פאתי המקום, וכיוונתי את מכוניתי השכורה אל עבר המנזר שצריחו הבולט נראה למרחוק, בידעי כי שם בדרך כלל מרכז החיים של כל עיירה נוצרית. מרכז החיים של כורמקיטיס התגלה כבית קפה. המקום היה פשוט ונקי, ופשוט ריק. רק כעבור שעה, עם התקרב הערב, התכנסו בפינה ארבעה מזקני הכפר, ידידֵי בעלת בית הקפה, והתיישבו לשוחח תוך שהם נועצים עיניים מדי פעם בזר המוזר. הזמנתי אף אני קפה שחור, ישבתי כִּברת שולחן מהם, והמתנתי לבאות. הבאות לא הגיעו, אז הבנתי שעליי לנקוט יזמה. באנגלית בסיסית פניתי אליהם והסברתי שבאתי מן האוניברסיטה בישראל (הם הנהנו בנימוס). המשכתי ואמרתי שאני חוקר לשון (מהנהנים) ושאני מבקש לשוחח אתם על שפתם הארמית. בתום ההסבר הם המשיכו להנהן בנימוס, וכך הבנתי שהם אינם מבינים מילה מדבריי. למזלי הגיע למקום אדם מבוגר שידע קצת אנגלית. הוא הסכים להתראיין, אך טען שהוא ממהר מאוד, וסיכמנו שלמחרת בשמונה בבוקר ניפגש ונדבר.
 
מראות מרחובות כורמקיטיס - בית הכומר.JPG
מראות מרחובות כורמקיטיס: בית הכומר
 
טיילתי קצת בכפר, שמראהו מזכיר כפר ערבי או בדואי מסורתי בישראל: טאבונים בחצרות הבתים, פה ושם פרה, תרנגול או עז. עם ערב נסעתי ללון על חוף הים, ודאגתי לכוון שעון מעורר. בשמונה בדיוק התייצבתי בכפר, רק כדי לגלות שהאדון הנכבד נסע ללפקוסיה לסדר איזה עניין. בדכדוכי כי רב טיילתי רגלית ברחוב. במרפסת נמוכה של אחד הבתים ישבה גברת שנראתה נחמדה. פניתי אליה וביקשתי להיכנס ולשוחח. לשמחתי היא ידעה אנגלית היטב כיוון שהייתה נשואה לגבר אנגלי. היא ניאותה לארח אותי ואף להתראיין ולאפשר לי להקליט את הריאיון, וביקשה שלא אפרסם את שמה. הגברת הייתה אז כבת שבעים, והיא הכירה היטב את השפה המסורתית של בני קהילתה (צעירי הכפר, כפי שהתברר, כבר אינם יודעים אלא יוונית מקומית ואולי מעט טורקית).
בעודי שואל את הגברת על רשימת מילים שהכנתי מראש, הלכה והתחוורה העובדה שהשפה שהיא דוברת איננה ארמית. למשל היא הגתה את המילה egg  פֵּידֵ'ה, בהגה ד' (ð – חוכך לשוני-שני קולי), שאינו צפוי בארמית, אלא בערבית. הפועל "לקח" הוא מִסְכּ, כמו בערבית (שורש מקביל למש"ך בעברית). ובקיצור, לא ארמית ולא מערבית אלא ערבית.
 
טאבון ומגדל מים בחצר אחד הבתים בכורמקיטיס.JPG
מראות מרחובות כורמקיטיס: טאבון ומגדל מים בחצר אחד הבתים
עם חזרָתי ארצה שמתי ידי על ספרו של פרופ' בורג A Comparative Glossary of Cypriot Maronite Arabic (Arabic-English) with an Introductory Essay (Leiden 2004), וממנו למדתי כי אכן תושבי כורמקיטיס דוברים ערבית בניב המכונה CMA, כלומר Cypriot Maronite Arabic (ערבית מרונית-קפריסאית). אמנם יש בשפה זו משקעים של מילים ארמיות, חלקן מצויות גם בארמית המערבית, ירושה מלבנון של התקופה שטרם הכיבוש הערבי. ואף שהמרונים רואים את עצמם צאצאי הארמים, וחלק מתפילותיהם מנוסחות בארמית (סורית), לקרוא לשפתם של המרונים בקפריסין "ארמית" יהיה כמו לכנות את האנגלית "יוונית" על סמך מילים יווניות כמו Geography ו-Philosophy שהתאזרחו בה. שפתם של המרונים בקפריסין היא ערבית לכל דבר. הדקדוק הוא ערבי, ורוב אוצר המילים ערבי. השרידים החשובים של מילים ארמיות אינם משנים את המצב, וזו בשום אופן איננה "שפתו של ישו", כדברי המדריך (אגב, גם בקרב הנוצרים דוברי הערבית החיים היום בישראל שרדו מילים ארמיות, ואפילו עבריות, שמקורן בארץ ישראל של תקופת התלמוד).
טרחתי וחיברתי מכתב לעורכי "לונלי פלנט" כדי להעמיד אותם על הטעות. במהדורה הבאה של המדריך הם ביטלו את הטקסט המטעה, ואף זכיתי להיכלל בעמודים האחרונים בהיכל התהילה של רשימת "המטיילים שתרמו מידע לשיפור המדריך". מי שיטייל בקפריסין וייעזר במדריך החדש לא יוטעה לחשוב שהוא מגיע לכפר של דוברי ארמית. אם תבקרו במקום ותראו גברת נחמדה במרפסת נמוכה, מסרו לה תודה בשמי.
 
עמנואל מסטיי הוא תלמיד התואר השלישי במחלקה. נושא עבודת הדוקטור שלו: העברית בתלמוד הירושלמי לפי קטעי הגניזה מקהיר.