`זיכרונותיו של מת`, שהופיע לראשונה ב-1880, הוא הרומאן החמישי (מתוך תשעה) שחיבר ז`ואקים מאריה מאשאדו די אסיס, גדול סופרי ברזיל במאה ה19-. כבר בפתיחה מסביר בראז קובאס, מחברו הבדוי של ספר זה, שאין הוא ``בדיוק מחבר בר מינן, אלא דווקא בר מינן מחבר``, כלומר שלא רק פרסום הספר, אלא גם מעשה כתיבתו, התרחש רק לאחר מותו. מיד אחר כך בא, כולו בגוף ראשון, תיאור אותו מוות עם ההזיות שקדמו לו. ורק לאחר מכן נפנה בראז (שם המזכיר הן את הגיבור הפיקארסקי ז`יל בלאס והן את שם ארץ מולדתו של המת הכותב) לספר על חייו - מסכת ארוכה של אפשרויות גדולות ושל החמצות גדולות לא פחות, של שאיפות ואשליות למיניהן ושל התפכחות מכל המניע את בני האדם בעולמנו זה: תאווה ואהבות, רדיפת הבצע, הכבוד והשררה. במגמה אנטי רומאנטית מוצהרת, ובניגוד לנאטוראליזם של ימיו, בחר מאשארו די אסיס לפתח טיפוס של רומאן שהיה אז מאד בלתי אופנתי. דווקא במחצית השניה של המאה ה20-, עם התחדשות הענין בצורות כתיבה אירוניות ובעירטול התחבולה הספרותית, נראים ספריו רעננים ומודרניים מתמיד. עם הופעת תרגום ספר זה לאנגלית זכה הספר לשבחים מופלגים (שלא ניתנו לו בעת הופעתו), ומיד עורר השוואה םע לורנס סטרן ו`טריטראם שאנדי`. ואכן, בדומה לבורחס בתקופה מאוחרת יותר, גם במאשאדו די אסיס ניכר משהו מן האנגלופיל. מלבד אזכורים ומובאות משקספיר וממסורת השירה האנגלית, מגלה כתיבתו זיקה מיוחדת לרומאן האנגלי של המאה ה18- דווקא. הדבר מתבטא לא רק בעלילה אפיזודית ששזורים בה במתוחכם משלים קטנים ומוסרי השכל שנונים, אלא גם באירוניה שאינה מסתירה את היותה, קודם כל, הגנה מפני הפגיעות ורגישות היתר - אותה מטבע דו צדדית של הסנטימנטאליזם נוסח סטרן. האמביוואלנטיות הזאת היא שמקנה אנושיות עמוקה לגרסה זו של ``הכל הבלים הכל הבל``. מאשאדו די אסיס נולד בריו די ז`אנירו ב1839- לאם פורטוגזית ואב מולאטי, שהיה בנם של עברים משוחררים. הוא למד קרוא וכתוב מאמו החורגת ומאופה שגר בשכנות, וכבר בגיל 15 החל שולח ידו בכתיבה בכל ז`אנר אפשרי. בבגרותו היה, ללא עוררים, בכיר אנשי הרוח בארצו. היה ממייסדי האקדמיה הלאומית בברזיל ב1897-, וכיהן כנשיאה הראשון עד מותו ב1908-. ספריו תורגמו לשפות רבות והם נושא לפעילות ביקורתית ומחקרית ענפה.