תפריט עמוד

דוכיפת – הציפור של כולנו

הדוכיפת, הציפור הלאומית שלנו, מרשימה להפליא עם ציצית נוצות ופסים בשחור-לבן. הצלם שלמה ולדמן עקב אחרי הדוכיפת בעת החיפוש אחר המזון והאכלת הגוזלים, מבצע לא פשוט עם מקור ארוך ודק כל כך. כתבה מצולמת

ב-29 במאי 2008, אחרי קמפיין נמרץ והצבעה של הציבור הרחב, הכריז הנשיא דאז שמעון פרס על הזוכה: הדוכיפת הביסה ציפורים אחרות, בהן בולבול, שלדג, חוחית ובז אדום, והפכה לציפור הלאומית של ישראל. קל לזהות את הדוכיפת בזכות הציצית המרשימה שעל ראשה, שנוצותיה מזדקרות בעת המעוף, וצבעיה הבולטים: גופה חום-צהבהב וכנפיה וזנבה מפוספסים בשחור ולבן.

קל לזהות את הדוכיפת עם ציצית הנוצות שעל ראשה וכנפיה וזנבה בפסים שחור ולבן | צילומים: שלמה ולדמן

הדוכיפת נראית על פי רוב על הקרקע, שם היא מוצאת את מזונה – חרקים וזחלים שהיא שולפת מהאדמה בעזרת מקורה הארוך, הדק והמחודד. מעניין לראות כיצד היא אוכלת: הלשון של הדוכיפת מנוונת ועל כן היא זורקת את המזון באוויר ובולעת אותו כאשר הוא נופל לתוך פיה.


הדוכיפת ניזונה מחרקים וזחלים שאותם היא שולפת מהקרקע בעזרת מקורה החד והארוך 


כיוון שלשונה של הדוכיפת מנוונת היא זורקת את מזונה באוויר ובולעת אותו בשלמותו

הדוכיפת מקננת בחורים בקירות או בעצים במרכזי הערים ובפארקים. בזמן הקינון והדגירה על הביצים, הזכר דואג לכל מחסורה של הנקבה הדוגרת. לאחר בקיעת הביצים, הזכר והנקבה דואגים יחדיו למזון לגוזלים. מעניין לעמוד בשקט ולעקוב כיצד הדוכיפת מתגברת על הבעיה הטכנית של העברת מזון ממקורה הארוך למקור הארוך של הגוזלים.

בתקופת הקינון הזכר מאכיל את הנקבה ודואג לכל מחסורה


אחרי שהגוזלים בוקעים, הזכר והנקבה מתחלקים ביניהם בהאכלתם

למרות שהדוכיפת היא הציפור הלאומית שלנו, אפשר לראותה במדינות אחרות בעולם. בארץ היא נפוצה מאוד באזור המרכז. היא ציפור יציבה, שאינה נודדת, ועונת הקינון שלה היא בעיקר בקיץ.


מעניין לעקוב אחר האכלת הגוזלים, משימה לא פשוטה שמעורבים כמה מקורים דקים וארוכים


מישהו ראה את אמא שלנו? גוזלי דוכיפת מציצים מהחור בקיר המשמש להם כקן


סוף טוב הכל טוב: ארוחת חרקים עסיסית מגיעה לגוזלים

תמונות נוספות של שלמה ולדמן תוכלו לראות באתר שלו

צמחי המדבר - הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מישראל

חוזרים לאילת: להירגע מול הים
חוזרים לאילת: להירגע מול הים

אחרי שאירחה מפונים בכמות הזהה למספר תושביה, אילת מנסה לחזור לשגרה ומייחלת לשובם של הנופשים. עם מיזם תיירותי חדש, שנקרא לוקאלס, ומקומות מושלמים להירגע, לאכול טוב ולמלא מצברים, העיר הדרומית היא המקום הנכון בימים אלו

מבוא לנדודים 64: הגברת של הטאבון
מבוא לנדודים 64: הגברת של הטאבון

רונן רז חונה על הכרמל הגשום והסוער, ומרגיש בבית. הוא מזדהה עם הקדמונים הפרהיסטוריים שאהבו לחיות בהר ובחוף הכרמל, אשר להם שפע מכל טוב - אדמה פוריה וגשם רב שהניבו צמחי מאכל, פירות ופטריות, יערות שהזינו את האש, ...

עין קינייא: כפר המעיינות הנסתר
עין קינייא: כפר המעיינות הנסתר

מבין ארבעת הכפרים הדרוזיים בגולן, עין קנייא הוא הפחות מוכר. יואב יעקובי ממליץ לא לוותר, ולהתרשם מזרימת נחל סער (בחורף), מהטראסות החקלאיות (בזמן הפריחה), מהגראפיטי הצבעוניים ופסלי האבן, ומהאתרים הרבים סביב הכפר. בתכנון בקרוב: שביל המעיינות, בין התצפיות ...