שם הסטודנט: ספיר אלמוג, סטודנטית שנה ג למשפטים מנהל עסקים.
מחלקת החקירות של רשות המיסים הנה המחלקה הגדולה ביותר בארץ בתחום החקירות והמודיעין, ונועדה לאכוף את החוקים מתחום המיסוי ומניעת הברחות טובין והעלמות מס ומע"מ. רותם הועסק החל מ1984 כרכז מודיעין באגף המודיעין שבמחלקת החקירות, תוך התמקדות במניעת הברחות של מכולות סיגריות, משקאות, ויאגרה וחקירת המעורבים בהברחות. עד לשנת 2003 זכה להערכה רבה מצד הממונים עליו: מחוות הדעת התקופתית על רותם משנת 2002, החתומה ע"י רפי עמיאל, ראש מחלקת חקירות ארצית עלה כי מדובר בעובד אחראי ויוזם, המבצע עבודה איכותית ובולט בתחום המשמעתי.
ב24/09/2003 הגיש רותם תלונה במשטרת תל אביב, שעניינה חשיפת שחיתויות באגף המכס והפרת אמונים. החשודים היו ראש מחלקת חקירות, רפי עמיאל, וראש המדור, שמואל גנון. בעקבות התלונה התנהלה חקירה שבסיומה הוחלט על סגירת התיק ללא הגשת כתב אישום מחוסר אשמה פלילית ובהעדר ראיות מפלילות. ימים ספורים טרם הגשת התלונה, ביקש וועד העובדים להרחיק את רותם מהמחלקה עקב התנהגותו ונוכח מערכת היחסים העכורה שנוצרה כתוצאה מכך. בשנת 2004 הוחלט להעביר את רותם ממחלקת החקירות ליחידה אחרת של הרשות, בטענה שצעד זה הכרחי עקב חוות דעת הממונים השלילית על רותם, וכן בשל מסכת תלונות של עובדי המחלקה על התנהגותו של רותם כלפיהם.
לדברי הרשות, מערכת היחסים הבעייתית בין רותם לממונים עליו ולעובדים האחרים קיימת מזה שנים רבות, טרם חשיפת השחיתות, כאשר כבר ב1990 הוצע לו לעבור ממחלקת החקירות אך זה סרב. מדובר בתוצאה של התנהגות בוטה מצד רותם, אלימות מילולית, איומים חוזרים ונשנים והטרדות על סף פגיעה פיזית של ממש. מנגד טוען רותם כי העברתו, כמו גם תלונות מצד עובדים, הנה תוצאה ישירה של חשיפת השחיתות. למעשה, מעדויות רבות עולה כי רותם זכה להערכה בעבודתו בגין כישוריו המקצועיים וניסיונו הרב בתחום החקירות, כאמור אף בחוות הדעת החתומה ע"י רפי עמיאל, ראש המחלקה.
בישיבת השימוע אשר התקיימה בעניין הנ"ל הוחלט להעבירו ליחידת הפירוקים של הרשות, תןך הבטחה לשמירה על זכויתיו ותנאי העסקתו. כתוצאה מכך, עתר רותם ב2005 לבית הדין האזורי, בבקשה למתן צו מניעה זמני וצו עשה זמני האוסר על העברתו מתפקידו לתפקיד אחר, תוך בקשת הגנה מכוח חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) התשנ"ז-1997. תביעתו נדחתה ע"י השופטת וורדה סאמט, בנימוק לפיו מערכת היחסים הקשה בין רותם לממונים עליו החלה הרבה לפני חשיפת השחיתות, ולכן קשה לראות בתלונה למשטרה כמניע היחיד והעיקרי, אם בכלל, להעברתו מתפקידו. משכך, ניתן לומר שנותק הקשר בין הפגיעה במערער לבין חשיפת השחיתות ואין תחולה להגנה מכוח חוק ההגנה על עובדים.
ערעורו של רותם לבית הדין הארצי לעבודה בשנת 2006 נדחה אף הוא, בנימוק זהה לנימוקו של בית הדין האזורי. גם בשנת 2008 נדחתה על הסף עתירתו של רותם לבג"צ ע"י השופטים אדמונד לוי, עדנה ארבל ועוזי פוגלמן, בפסק דין שקבע שמדובר ב"יחסי עבודה עכורים".
על אף המכשולים הרבים, האמת יצאה אל האור ונעשה הצדק הראוי. לאחר שסיפורו של רותם זכה לסיקור נרחב ולאימות ע"י התקשורת הישראלית, באפריל 2014 נענה מבקר המדינה, יוסף שפירא, לבקשת 44 עיתונאים להכרה ברותם כחושף שחיתויות והחל בבדיקת העניין.
בהחלטה שניתנה ע"י מבקר המדינה בתפקידו כנציב תלונות הציבור, יוסף שפירא, מינואר 2015 נקבע כי: "...הרשות פעלה בעניינו של רותם בניגוד לדין ולמינהל תקין... לפעולותיו של רותם לחשיפת שחיתות נודעה השפעה ממשית על החלטת הרשות לסיים את העסקתו...". מדובר בהחלטה תקדימית, לאור הזמן הרב שחלף מאז פיטוריו של רותם (כ-8 שנים)ובשל הסעדים המשמעותיים: נפסק כי רותם יפוצה בסך השווה ל-36 חודשי שכר ותשלום גמלה משנת 2007 ולכל החיים. מדובר בהישג עצום לעמותת עוגן, אשר ליוותה את רותם באמצעות עו"ד חי בר-אל, עד להשבת הצדק על כנו.