פרשת המן (שמות טז):
המילים "מחוספס" ו"מן"
מאת ד"ר חיים דיהי
 
 
שם התואר מחוספס והמילה מן בצירוף "מן הוא" מזדמנים שניהם בסיפור המן (שמות טז, יד–טו):
 
וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאָכְלָה
 
שם התואר מחוספס מתאר את המן שאכלו בני ישראל (ולצדו שם התואר דק). פרשני ימי הביניים הציעו לו פירושים אחדים: 'מעוגל', 'מגולה', 'עטוף' ו'מפוזר'. מעניין שהמשמעות המוכרת לנו היום, 'ההפך מחלק', לא הוצעה כלל. לשתי ההצעות הראשונות אפשר למצוא סימוכין במחקר המודרני. למשל הפירוש 'מעוגל', שהציעו ר' סעדיה גאון, ר' יונה אבן ג'אנח ור' דוד קמחי, נתמך בידי אליעזר בן־יהודה. הפירוש 'מגולה', שהציעו רש"י (זה הפירוש הראשון שלו), מנחם בן סרוק ורמב"ן, המבוסס על תרגום אונקלוס, מוצא חיזוק במילון BDB (של החוקרים בראון, דרייבר ובריגס).
את המילה מן בצירוף "מן הוא" פירשו נכון, כמילת שאלה, שניים מפרשני ימי הביניים: רשב"ם ור' יונה אבן ג'נאח (באחד משלושת הפירושים שהציע). פירוש זה הוא המקובל היום בפילולוגיה המקראית המודרנית. אמנם לא עמדו לרשותם של פרשני ימי הביניים אותן שפות שמיות שהיום עומדות לרשות החוקרים (אכדית, כנענית, אוגריתית) ושבעזרתן מקבל פירוש זה חיזוק וביסוס, ולכן מוצאים אצלם סימוכין משפות אחרות (מצרית וארמית), אך הדבר לא מנע מהם להגיע לפירוש הנכון.
 
 
ד"ר חיים דיהי הוא מרצה בכיר במחלקה ללשון העברית. תחומי המחקר שלו הם עברית מקראית,
 
העברית של בן סירא, לשון מגילות ים המלח, לשון חז"ל, העברית הרבנית וארמית לניביה.

 

 

 

 

0000001372_M.jpg

הפרשה מתוקה על ענפי חמדת השיח. יש חוקרים הסבורים שזהו המן הנזכר במקרא

(התצלום מאתר מט"ח; צילום: אבינועם דנין)

 

 

 rough-texture-1178986-1600x1200.jpg

                  מצע מחוספס

  

 

 

על זיהוי המן במחקר המודרני ראו ש"א ליונשטם, "מן", אנציקלופדיה מקראית, ה, ירושלים תשכ"ח, טורים 7–10;  א' שולוב, אנציקלופדיה עולם התנ"ך, שמות, תל־אביב 1993, עמ' 104–105.