קלוּז'-נאפּוֹקָה (ברומנית: Cluj-Napoca) ביידיש: קלויזענבורג
היא עיר הבירה של מחוז קלוז' ושל טרנסילבניה כולה, היא העיר השנייה בגודלה ברומניה וממוקמת כ־330 ק"מ צפון-מערבית לבירה בוקרשט, בעמק נהר הסומש הקטן.
האזכור הראשון של שמה מופיע במאה ה־12, החל מסוף המאה ה-16 נודעה העיר בעיקר בשמה ההונגרי, Kolozsvár (קולוז'וואר) או
בשמה הגרמני Klausenburg(קלאוזנבורג), ראשיתה במחנה קבע של הלגיונות הרומיים שהפך לעיר הבירה של הפרובינציה.
בהמשך במאה ה-13, יושבה על ידי קבוצה של סאקסונים מטרנסילבניה, נבנתה בה כנסיה וב־1405 הפכה לעיר חופשית. בתקופה זו, אחוז התושבים ההונגרים והגרמנים בה היה שווה. בתקופה העות'מאנית הפכה קלוז' לחלק מהנסיכות העצמאית של טרנסילבניה, והפכה למרכז האצולה ואנשי הרוח ההונגרים. עם חתימתו של הסכם קרלוביץ ב־1699 הפכה העיר לחלק מממלכתה של שושלת האבסבורג האוסטרית, והייתה לבירתה של הנסיכות הגדולה של טרנסילבניה באימפריה האוסטרית.
לאחר ההכרזה על הקמת האימפריה האוסטרו-הונגריתה־"Ausgleich" ב־1867, קלוז' וטרנסילבניה
כולה סופחו שוב לשטחה של ממלכת הונגריה, וקלוז' הייתה העיר השנייה בגודלה בממלכה, אחרי בודפשט, והפכה לבירת מחוז קולוז Kolozs
לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפכה קלוז' לחלק מממלכת רומניה, יחד עם כל טרנסילבניה, במהלך מלחמת העולם ה-2 חזרה להיות חלק מהונגריה ולאחר המלחמה חזרה שוב להיות חלק מרומניה. עד שנות ה-50 של המאה ה-20 המשיכה האוכלוסייה ההונגרית להוות רוב בקלוז'. בהמשך הפכה האוכלוסייה הרומנית לרוב ונעשו בעיר תהליכים להטמעת התרבות והשפה הרומנית. בשנת 2002 מנתה אוכלוסיית קלוז' 318,027 נפש, מה שהפך אותה אז לעיר השלישית בגודלה ברומניה, אחרי הבירה בוקרשט והעיר יאשי.
העיר קלוז' מהווה אחד המרכזים האקדמיים החשובים ביותר ברומניה בפרט ובאירופה בכלל, החינוך עמד במרכזה של העיר זה שנים רבות וגם בימינו. היא אחת הערים המתויירות ביותר ברומניה וניתן למצוא בה אתרים מעניינים רבים: כיכרות, רחובות מרשימים, קתדרלות, גנים בוטניים, מבצר המשקיף על העיר, פארק מרכזי, תאטרון, אופרה ומוזיאונים, בתי קפה ושדרות רחבות. לעיר יש ערים תאומות רבות ברחבי העולם ובהן
באר-שבע בישראל וקלן בגרמניה.
העיר התפרסמה בעולם החסידי היהודי בין היתר הודות לחסידות צאנז-קלויזנבורג, שנוסדה בה בשנת 1927, על ידי הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, ששימש כרב הקהילה החסידית בעיר. ב־1941 התגוררו בקלוז' 16,763 יהודים. השואה ביהודי העיר הייתה נוראה.
חלק קטן מהיהודים ניצלו הודות לד"ר פישר, ממנהיגי הקהילה וחותנו של ישראל קסטנר, שדאג להכללתם ברכבת ההצלה של קסטנר. כיום, בתחילת המאה ה-21, יש בקלוז' קהילה יהודית קטנה המפעילה בית כנסת ומסעדה כשרה.
אנו מקדישים גיליון זה לעיר קלוז', לקהילה היהודית שלה ולסיפורה הטראגי בשואה.
כרגיל אנו מצרפים מידע בענייני תרבות, והפעם על ספר העוסק במורשת יהדות רומניה שיצא לאור במהדורה מודפסת ברומניה.
קלוּז’ היא עיר הבירה של מחוז קלוז’ ושל טרנסילבניה כולה, היא אחד המרכזים האקדמיים, התרבותיים והתעשייתיים החשובים ביותר ברומניה והעיר השנייה בגודלה בה.
החל מסוף המאה ה – 16 נודעה העיר בעיקר בשמה ההונגרי: קולוז’וואר או בשמה הגרמני, Klausenburg שכן
הייתה חלק מנסיכות טרנסילבניה ומממלכת הונגריה ומאוחר יותר מהאימפריה האוסטרו-הונגרית ורוב אוכלוסייתה הייתה דוברת הונגרית. מ- 1918, שוּנה שמה חזרה לשם הרומני, קלוז' (ובהמשך
צורף לו שמה הרומי הקדום Napoca)), היא מהווה מרכז אוניברסיטאי חשוב שפועלות בו מספר אוניברסיטאות חשובות ברמה גבוהה. בעיר פועלות חברות רבות ובהן , בנקים, מוסדות פיננסיים וחברות היי-טק
רבות.
לקריאת המאמר המלא על העיר, צפייה בתמונות שלה וסרטון עליה
יהודים החלו לפקוד את העיר עוד בראשית המאה ה – 16, אך בשל איסור מגורי יהודים במקום לא נוצרה קהילה. הקהילה היהודית של קלוז’ – נפוקה, נוצרה בפועל במחצית הראשונה של המאה ה – 19 .
לאחר הקרע שהתרחש ביהדות הונגריה בעקבות קונגרס יהודי הונגריה ב – 1868, יהדות קלוז’ צידדה במחנה האורתודוקסי, אך כעבור זמן לא רב הופיעו בקיעים גם בקהילה זו. בשנת 1875 הקימו לעצמם היהודים הספרדים בית כנסת נפרד ובשנת הקימו האינטלקטואלים היהודים המקומיים מעין קהילת סטטוס קוו שמאוחר יותר הייתה לקהילה נאולוגית שבנתה בית כנסת משלה. הקהילה היהודית בעיר הקימה בתי ספר שונים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 וגם בתי כנסת נוספים. ב-1930 היו בעיר כבר 13,504 יהודים, שסבלו בין שתי מלחמות העולם מביטויים שונים של אנטישמיות. במלחמת העולם
השנייה גורשו יהודי העיר למחנות הנאצים.
ב – 2012 צויינו 125 שנה לבנייתו של בית הכנסת הניאולוגי בעיר ו – 65 שנה לשיפוצו (בית הכנסת היחיד ששופץ או יותר נכון, נבנה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה) לצד בית הכנסת קיימת אנדרטה לזכר יהודי העיר שנספו בשואה.
בינואר 1941 נמנו בקלוז' 16,763 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כ-15 אחוזים. בין שתי מלחמות העולם שגשגה בעיר הציונות, והייתה בה עיתונות יהודית, אך יהודי העיר סבלו מגילויי אנטישמיות. ב-30 באוגוסט 1940 חזרה קולוז’וור (קלוז' בשמה ההונגרי) שבצפון טרנסילווניה
לריבונות הונגריה. תחיקה הונגרית אנטי-יהודית נאכפה בה בחומרה, יהודים גורשו ממנה, אחרים נלקחו לעבודות כפיייה. הצבא הגרמני כבש את הונגריה במרץ 1944.
באפריל 1944 היו בעיר סה"כ 10,500 יהודים שרוכזו בגטאות חלקם גורשו, יחד איתם רוכזו בגטאות כ-2300 יהודים מרחבי מחוז קולוז’וור ואיתם יהודים נוספים ממחוזות אחרים ובסך הכל – כ-16,000 יהודים שסבלו מצפיפות, מחלות, רעב מכות ועינויים.
תושבי גטו קולוז’וור גורשו לאושוויץ בשישה טרנספורטים בין 25 במאי ל-9 ביוני 1944. מאות מהם נכללו ברכבת קסטנר. לאחר סיום מלחה”ע השנייה, הוקם בקלוז’ בין דין עממי ב – 22.06.1945 – בו נשפטו פושעי המלחמה שנמצאו אשמים בפשעים שבוצעו בצפון טרנסילבניה.
ח"ב מרב מיכאלי, נכדתו של ד"ר ישראל רודולף (רֶזֶ'ה) קַסְטְנֶר מספרת על הסב ומשפחתה
מזמינים אתכם לצפות בח"כ מטעם מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, העיתונאית, מנחת הטלוויזיה ושדרנית הרדיו לשעבר , מספרת על סבא ומשפחתה כנכדתו של ד"ר ישראל רודולף (רֶזֶ'ה) קַסְטְנֶר.
סבא השני של מרב היה נחמיה מיכאלי, מזכירה האחרון של תנועת מפ"ם, והיא נכנסה לפעילות ציבורית בשנת 1997 כאשר הקימה את השדולה "עזרת נשים" לקידום מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בישראל, והייתה פעילה בשדולת הנשים ובארגונים חברתיים.
לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הודיעה על הצטרפות למפלגת העבודה ועל התמודדותה על מקום ברשימת המפלגה לכנסת. בהתאם לתוצאות הבחירות המקדימות, הוצבה מיכאלי במקום החמישי, ברשימת "העבודה" לכנסת. מפלגת העבודה קיבלה 15 מנדטים בבחירות ומיכאלי נכנסה לכנסת התשע עשרה.
סבא, ד"ר ישראל רודולף (רֶזֶ'ה) קַסְטְנֶר (בהונגריתKasztner Rezső;,
היה חבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה ומארגן פעולות הצלה שונות, בהן "רכבת קסטנר".
בשנת 1952 פורסמה כתבה שבה הואשם קסטנר כי שיתף פעולה עם השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה. היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן הגיש כתב אישום נגד העיתונאי בגין הוצאת דיבה. משפטו של העיתונאי, שעורר עניין ציבורי רב, הפך לבירור רחב יריעה של שואת יהודי הונגריה ופעילותו של קסטנר במהלכה, ונודע כ"משפט קסטנר". ביוני 1955 זיכה בית המשפט המחוזי את העיתונאי מרוב ההאשמות, והשופט בנימין הלוי כתב בפסק דינו כי "קסטנר מכר את נפשו לשטן". בעקבות המשפט נרצח קסטנר בתל אביב. המדינה ערערה, ופסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן לאחר הרצח, טיהר את קסטנר, ברוב דעות, מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים, רצח בעקיפין של יהודי הונגריה ושותפות גזל עם הנאצים; השופט שמעון אגרנט כתב בפסק דינו כי "את קסטנר תשפוט ההיסטוריה ולא בית המשפט".
ההרצאה והשיחה באדיבות עמותת דורות ההמשך לשואה ולגבורה, במסגרת הבמה ללימודי השואה.
מאמרים נוספים לקריאה אודות הקהילה היהודית בקלוז' מראשיתה ועל קורותיה במהלך השואה
מוזמנים לקרוא מאמרים נוספים מעניינים בנושא תולדות הקהילה היהודית בקלוז' וקורותיה מאז ראשיתה ועד אחרי מלחמת העולם השנייה, מאמרים על גטו קולוז’וואר ועל המשלוחים של יהודי צפון טרנסילבניה למחנות ההשמדה.
פלטפורמת שיווק