אני פקיד ולכן אני מחויב לשני עקרונות: להשמיע את דעתי המקצועית באזני הנבחרים/מקבלי ההחלטות, ולאחר שהתקבלה החלטה על ידי הדרג הנבחר - לבצע אותה במיטבה.
אני משרת ציבור מפני שנבחרתי לתפקיד במכרז שאפיין את הכישורים המתאימים לתפקיד, השכלה, הכשרה וניסיון.
אני משרת ציבור בתחום החינוך כי בחרתי בחינוך כמקצוע וגם כיעוד ועל כן אני מחויב לנאמנות למערכת החינוך בכלל, למערכת היישובית בפרט, לתושביה ולראש הרשות.
מחויבות חד משמעית זו מתקיימת כאשר אדם מביע דעה מקצועית בהגינות וביושרה, מנמק את החלטותיו ומבסס בנתונים, בניסיון ובהצלחות מוכחות. הנאמנות באה לידי ביטוי כשיש הסכמה וכל שכן, גם כשאין הסכמה, שאז תפקידו של משרת הציבור הוא להתריע מפני מה שעלול להיכשל ולהכשיל
את נבחר הציבור.
נבחר הציבור מחליט על המדיניות. אך כדי שהפקיד/משרת הציבור יבצע את תפקידו באופן מיטבי, עליו לקבל את תמונת המצב במלואה ולא רק חלקים ממנה כי רק כך יוכל לטפל בנושא באופן מקצועי.
עצמאותו של משרת הציבור היא תנאי הכרחי להבטחת מקצועיותו.
לאחרונה אנו עדים לשתי תופעות – האחת שממנים אנשים "יס מנים" שמשרתים את אדונם ולא את מקצועיותם. והשנייה שנבחר הציבור מטיל את האחריות לכישלון על הפקיד/משרת הציבור ואף מרשה לעצמו לשסע אותו בפומבי.
שני משרתי ציבור אלו, מחשש למשרתם, נאלצים לשתוק ולהשתיק ביקורות או דעות שונות מאלו של הממונים – דבר שהוא לא מקצועי!
אני מקווה כי פקידי השירות הציבורי בכלל ופקידי החינוך בפרט לא יחששו, לא יוותרו על מקצועיותם ועל עמדותיהם הערכיות וימשיכו להשמיע את עמדתם המקצועית באומץ ובדבקות בתקווה שדבריהם יפלו על אוזניים קשובות.