לחברי ופעילי ארגון א.מ.י.ר. והקהילה שסביבו,

ביאשי כתב נפתלי הרץ-אימבר את ההמנון הלאומי שלנו "התקווה", ביאשי ייסד אברהם גולדפאדן  את תאטרון ה"יידיש שפיל" הראשון בעולם, אשר הלך והתפשט לכל רחבי העולם היהודי ועד לניו-יורק, ביאשי התקיימה אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות ביותר ברומניה. ביאשי התחולל פוגרום נורא במהלכו נרצחו במהלך סופשבוע אחד שליש מיהודי העיר – כ-15,000 אישה ואיש.  מיאשי הגיעו לישראל עולים רבים מאוד, אשר תרמו תרומה עצומה למדינת ישראל בתחומי העשייה השונים. 

אנו מקדישים את הגיליון הנוכחי לקהילה היהודית ביאשי ולספורה:

בעיר יאשי קיימת נוכחות יהודים עוד לפני המאה ה – 15. במאה ה-17 הייתה הקהילה היהודית מאורגנת ב"גילדת היהודים", וספקה את כל השירותים הקהילתיים. מאז הלכה והתפתחה הקהילה היהודית:
 יהודי יאשי החזיקו כמעט בלעדיות בענפי מסחר, מלאכה רבים והן בבנקאות. בעיר היו בתי כנסת גדולים ואחרים, בתי תפילה ובתי ספר רבים מאוד, בתי חולים, בתי יתומים, בתי אבות ועוד. 

ערב מלחמת העולם השנייה מנו יהודי יאשי כ – 45,000 אישה ואיש, וכשליש מהם נספו בעקבות הפוגרום הנורא והפרעות שהתרחשו בעיר, ב-28 ליוני 1941.

מדי שנה אנו מציינים בשבוע זה בעצרות ואירועי זיכרון את הפוגרום הנורא, ונעשה זאת גם השנה בדרך מקוונת.  

העיר יאשי היא אחד המקומות העתיקים והחשובים ביותר של רומניה, ומהווה את המטרופולין השני בגודלו ברומניה. יאשי התחרתה בבוקרשט על מעמד הבירה הרומנית, ותקופה מסוימת הייתה כזו בפועל. 

יאשי היא בירת מולדובה, שהותירה למורשת הלאומית ערכים חומריים ורוחניים עצומים ורשמה בהיסטוריה של רומניה הישגים בלתי נשכחים. זו עיר אוניברסיטאית חשובה ביותר עם מעל ל – 60,000 סטודנטים בכל שנה.

בעיר ישנם מבנים מרשימים וחשובים, כגון המבנה של התיאטרון הלאומי בעיר, ארמונות, כנסיות ורבים נוספים, והיא נחשבת למרכז תרבותי גדול, עיר רב-תרבותית ובירת התרבות של רומניה. 

מס' התושבים בעיר עומד כיום על כ – 365,000 איש.

אנו מצרפים לגיליון זה הזמנה להשתתפות ב"עצרת השנתית המרכזית המקוונת לציון שואת יהדות רומניה", אשר נקיים השנה כמדי שנה ב-י"ג בתמוז יחד עם "יד ושם".

צפייה מהנה, 

ארגון א.מ.י.ר.  

במוצ"ש, 28 ביוני 1941, חצי שנה לפני ההחלטה על "הפתרון הסופי" בוועידת וואנזה, החל הפוגרום של יאשי, פרשה מרכזית בתולדות שואת יהדות רומניה בפרט, ובתולדות השואה בכלל. זו הייתה הפעם הראשונה שהשמדת יהודים בוצעה בצורה ממוסדת, במהלך מלחה"ע השנייה. חוקר השואה, פרופ' יהודה באואר, אף ציין בכתביו כי "פרשת יאשי והפוגרום שהתחולל בה היא מבחינות רבות תחילתה של ההשמדה ההמונית של יהדות אירופה ".  

 לרצף האירועים הרצחני, הפתאומי, קדם תכנון מוקדם; הפרעות החלו ביוזמת שליט רומניה, הרודן יון אנטונסקו, ולקחו בהן חלק רומנים ששירתו במנגנוני השלטון הצבאי והאזרחי. בתוך ימים רצחו בעיקר הרומנים כ – 15,000 מהיהודים בני עירם. המספר המדויק הכולל לא ידוע עד היום. אלפים נרצחו ב"קסטורה" (Chestura de Poliţie), מפקדת המשטרה, וברחובות העיר יאשי שהפכה לבית מטבחיים עצום מימדים. אלפי ניצולים מהטבח, כ – 8,700 במספר, הועלו באכזריות לשתי רכבות אטומות שזכו לכינוי: "רכבות המוות", מוכים ופצועים. היו אלה רכבות משא שעזבו את הרציף של תחנת הרכבת המרכזית בדרכן לשום מקום, נסעו הלוך וחזור כשהן גולשות לאטן על המסילות לאורכה של רומניה, ושעות רבות אף עמדו במקום, במטרה שהשוהים בהן בתנאים קשים ביותר ימותו.  

 פעמיים, באוגוסט 1941 ובתחילת 1944, ניסה ממשל אנטונסקו לזייף מסמכים העוסקים בפרעות יאשי. חוקר מרכזי של פוגרום זה היה ההיסטוריון ז'אן אנצ'ל ז"ל.  

אנו מביאים כאן לצפייתכם את הסרט של הטלוויזיה החינוכית בישראל. הסרט מביא את הסיפור הטראגי באמצעות עדויות הניצולים שהוקלטו ברומניה ובישראל. חשיפת האמת ההיסטורית והזיוף הנורא. משתתפים בסרט : ד"ר ז'אן אנצ'ל היסטוריון מישראל ; פרופ' גיורגה בוזאטו; פרופ' יון קונסטאנטינסקו ; פרופ' גיורגה פךטון מרומניה ועוד  .

באחד האוספים נמצאה חוברת יוצאת דופן שמפגישה בין אמנות לבין השואה ברומניה. "יום הראשון ההוא ... ביאש" יצא לאור מיד לאחר המלחמה, בשנת 1945. האיורים של סולומוביץ' , הם פרי עטו של אחד אשר שרד את הפוגרום ביאש י (יאסי) ונתן ביטוי לטבח הגדול ב-29 ביוני 1941.   

חוברת זו שמורה באוסף יהדות רומניה של הארכיון ההיסטורי בראש פנה ופורסמה באדיבותו: 

"שורשיהן של פרעות יאסי נעוצים בריקבון הפוליטי  של הדמוקרטיה המזויפת הרומנית. הן לא היו התפרצות יצרים מקרית של בודדים או ביטוי לאבדן דרך רגעי. הן לא פרצו מעצמן מתוך מעמקים חייתיים של יצורים פליליים... ביאסי טחן הרעל את הנפשות ואת המצפונים במשך למעלה משלושת רבעי מאה... ביאסי של א"ק קוזה ושל קורנליו קודריאנו, במבצרה של הליגה להגנה נוצרית ובעריסתה של תנועת משמר הברזל, היה זה טבעי שחיידקי [השנאה] ימצאו שדה תרבית מתאים, ויהפכו גם תושבים מתונים וקטים להמון רותח משנאה וחסר הכרה."  (קרפ , הספר השחור II,  עמ' 10 - 11)