"וכל העם רואים את הקולות...."

מה אני יכול לספר לכם על אמונה?

לא חזרתי בתשובה.

וגם לא זכור לי שהיו לי משברי אמונה גדולים.

תמיד הרגשתי שהחיים הדתיים הם חלק ממני ושאני מחפש את הקשר והנתיבים אליו.

לכאורה סתם עוד אחד שחונך טוב בדרך של תורה ועבודה. בדרך המשלבת קודש וחול צבא וישיבה.

אולם, אם חודרים פנימה, אני חושב שאוכל לתת טיפ קטן שהוא אישי ואינטימי אך אולי יהיה מישהו שימצא בו חפץ.

המסר הפשוט והתמים של אלוקים, קרוב, משגיח וזה שמנווט את המציאות, נצרב בתודעתי מגיל קטן. אודה  ולא אבוש כי   אני עד היום אכן מחפש אותו. אני מחפש את העקבות שלו בחיי, את ההשגחה שלו ואת ה"מידה כנגד מידה" במציאות. אני מחפש את הקשר של הרואה ואינו נראה אלי ואל חיי.

אני מחפש אותו בסיפור ההיסטורי של עמינו ומוצא אותו. אני בוחר לראות אותו בחיי האישיים והוא קרוב.

זו הסתכלות של "אין מקרה בעולם" וש "מישהו תמיד הולך איתי". 

למרות שאין לו דמות הגוף, ניתן לראותו ולנהל אתו דיאלוג חי.

אני חי ומרגיש שהקשר הזה קיים ושריר, לעיתים הוא ברור ולעיתים צריך לחשוף אותו. אולם, חובה עלי לחפש אותו ולנסות ולראות אותו בתוך העולם הנסתר והטבעי. 

בעולם כל כך רחוק ומנוכר אפשר "לראות את אלוקים" ואפשר לחוש את קרבתו. 

אני זוכר כמה מקרים שמתוכם היה לי ברור שיש כאן יד מכוונת ושאיני צועד לבד בעולם. לא הייתי חייב לראות כך את המציאות אולם משבחרתי במשקפיים של אמונה ראיתי עולם מלא ושלם.

דוגמא אחת. אני זוכר איך כחייל צעיר שנשאר עם פלוגתו בגולן קיבלנו לערוך הגרלה של "מספרי חיים". עליתי בגורל הנכסף לצאת בשבת חורף גשומה הביתה. היות ולא היה הרבה זמן עד שבת,  ( היה פחות משעתיים וחצי) והבסיס היה ב"חור" בגולן. חשבתי להישאר בבסיס האהלים ואפילו הצעתי לחבר לצאת במקומי. חבריי שכנעו אותי לצאת ולהיתקע בדרך. העקר לא להישאר בבסיס הקפוא והלא מזמין. מרגע זה, מרגע שחשבתי באמת לוותר על היציאה קרו לי רצף של טרמפים לא הגיוניים שהביא אותי בסופו של דבר עם כניסת שבת עד פתח הבית של הורי ברמת גן. ראיתי בכך סיוע משמיים. סיוע מלא חיוך לחייל שהחליט שהוא מוכן להקריב את החופש שלו על מנת לשמור את השבת. כך בכל האירועים ברמה האישית וברמה הכללית אני מחפש ובדרך כלל מוצא את ההכוונה וההובלה שלו.

אם רצונכם לחיות חיי אמונה חפשו אותו. אל תוותרו! הרכיבו משקפיים של אמונה ותראו עולם עם ממדים נוספים שלא תמיד ראיתם. כאשר תצליחו לראות, הספקות שלכם ייעלמו ותחושת התלישות תפנה את מקומה לתחושה של מלאות וחיבור. זו הקריאה הגדולה המהדהדת מהר סיני לכל עם ישראל "לראות את הקולות".
 דווקא בקיץ המבלבל הזה, דווקא בקיץ שאליו יצאנו עם עננת הקורונה, דווקא מפאת חוסר הוודאות ביחס לעתיד, האמונה היא העוגן. בשביל להאמין לא מספיק ללמוד, לא מספיק לתרגל ולהתרגל פשוט צריך לבחור. לבחור לראות את יד ה'. או במילים של אמיר דדון: "לבחור נכון". כדי לבחור נכון צריך פשוט להתרומם מעל הקטנות ולראות את המציאות ממבט על - ממעוף הציפור.

חופשה נעימה ובריאות איתנה,

שלכם באהבה שמואל.