פרשת נשא/ הרב ראובן רוזנשטרק

כידוע פרשת נשא היא הפרשה הכי ארוכה בכל התורה (176 פסוקים). הסיבה המרכזית לכך היא קרבנות הנשיאים החוזרים על עצמם שנים עשר פעמים! מדוע התורה חוזרת על אותם פסוקים לכל נשיא ונשיא במקום לכלול אותם יחד. או במילים אחרות נשאל, מהו המסר של התורה כאשר היא חוזרת על אותם ששה פסוקים לכל נשיא?

תשובות רבות נכתבו להבין שחזרה זו איננה מיותרת, אך אביא כאן תשובה אחת שבעיניי מעבירה ענין חשוב. הרב שמחה זיסל מקלם, המכונה "הסבא מקלם" (1824-1898), מתלמידי הרב ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר, הסביר שבחזרה זו התורה רוצה ללמד אותנו מסר מאד חשוב. ניתן היה לחשוב שאם אדם יחיד עושה מצווה כאשר אחרים אין עושים אותה, אז המצווה היא מאד נחשבת ומיוחדת בעיני הקב"ה. אך כאשר רבים עושים את אותה המצווה, הרי אין לזה אותה חשיבות. אם רבים עושים אותה אולי המצווה כבר לא מיוחדת שהרי אותו האדם איננו היחיד המקיים אותה. באה התורה כאן ללמד אותנו, שלמרות שרבים עושים אותה, הקב"ה שמח על כל אחד, כאילו הוא יחידי בעולם. כל נשיא הביא את אותם קרבנות, וקרבן הנשיא האחרון (משבט נפתלי) אהוב באותה מידה כמו קרבנו של הנשיא הראשון (משבט יהודה). אהבתו של הקב"ה לעמו אינה מוגבלת, ובניגוד לבני אדם, הוא מסוגל לאהוב את כולנו בדיוק באותה מידה. אהבתו לא מתמעטת בגלל שיש לחלקה בין אנשים רבים. גם המעשים שלנו, שלפעמים אנו מתרגשים בפעם הראשונה ולאחר זמן מתרגלים וחושבים שאין בכך חידוש, אצל הקב"ה הם באותו המעמד לפחות כמו בפעם הראשונה.

מסר זה הוא חשוב ביותר גם לפני חג השבועות, בו הקב"ה הראה לנו את אהבתו הָרַבָּה, ונתן לנו את המתנה הכי טובה - התורה. כאשר יש הרבה אנשים לומדים תורה, זה לא ממעט מערכה אלא להפך זה מגדיל את חשיבותה. אולי זה גם הכוונה של הכלל ההלכתי המפורסם, "ברוב עם הדרת מלך". 

שנזכה לקבל את התורה מתוך אהבה ושמחה ומסירות אליה.  

חג שמח ושבת שלום ומבורך!