חברותי וחברי,
בכל יום אנחנו מתייצבים לעבודתנו מהמשרד או מהבית - כי אנחנו חיוניים !
בכל פעם כשנדמה כאילו אין אפשרות להעמיס עוד על כתפינו - מסתבר שיש!
בכל פעם כאשר המערכת מגמגמת, מתמהמהת, מעבירה הנחיות סותרות - אנחנו נדרשים לתפוס פיקוד.
כי כך עשינו תמיד! וככה נעשה גם עכשיו וביתר שאת!
תמיד ידענו כי מחובתנו לעצב עתיד נכון. העתיד כבר כאן. בלי הכנה, בלי התראה, באלימות, מפרק מסגרות מקובלות, מוסכמות מזה דורות ומערער לנו את הביטחון הקיומי.
אבל - זו הזדמנות לחדד ולתרגל באופן מוחשי ואמיתי את העקרונות החינוכיים בהם עסקנו בהרחבה:
הכנה לחיים בעידן של אי ודאות - העידן כבר כאן ואין אנו יודעים כמה זמן יימשך אבל אנחנו יודעים שדברים רבים ממה שהכרנו לא ימשיכו באותה מתכונת. עידן של תושייה, יצירתיות ושיתוף פעולה.
למדנו שאחווה אינה רצויה היא הכרחית במציאות הנוכחית.
מורכבות – הסוגיות עמן אנו מתמודדים דורשות חשיבה אחרת, לא לינארית, לא מקוטלגת, שוקלת מרכיבים רבים ושונים בו זמנית – והעיקר דורשת התמקדות בתהליך החשיבה אשר מחייב אותנו ואת הילדים לחשב מסלול מחדש.
משמעת - אנו מקבלים ביקורת על חוסר המשמעת בבתי הספר ועל הצורך להנהיג משמעת בדרכים חינוכיות. אבל שפתאום באה מגיפה - השיח על משמעת הופך לברור יותר, חד משמעי והכרחי, אך יחד עם זאת באה הקריאה למשמעת עצמית!
למידה מרחוק ולמידה משמעותית – מזה שנים מתנסה מערכת החינוך להנחיל את הלמידה באמצעות הכלים הדיגיטליים וההצלחה עדיין לא הייתה רבה כמצופה. הסבירו את זה בחוסר היכולת של המורות והמורים "להתחבר" לעולם הזה, הסבירו במיעוט המכשירים, הסבירו
בחוסר מערכות למידה, טכנולוגיה, תשתיות ועוד ועוד...
ופתאום, ללא הכנה,
מנהלי בתי הספר, המורים והגננות - הם היזמים האקטיביים ששולטים בכל המדיות החברתיות והאמצעים הטכנולוגיים - מכינים שיעורים, מלמדים ב"זום", מנהלים שיחות וידאו בווטסאפ, מספרים סיפור ברשת, מתקשרים לתלמידים מקשיבים ומחזקים, מייעצים להורים ומנהלים כיתות וירטואליות
מרחוק.
הם אינם מבטיחים הבטחות - הם מקיימים את ההבטחה! הם מעניקים משמעות ומקיימים למידה משמעותית.
מסתבר שאוטונומיה מצמיחה כנפיים!
הילדים של היום לומדים מהי סולידריות בשיחה עם הסבתות והסבים המבודדים, לומדים "להמציא" דברים שישמחו אותם כתחליף לחיבוק הבלתי אמצעי, מקיימים למידה רב דורית בלי הכנה והופכים לשותפים אמיתיים בקיום המוזר שנכפה עלינו. כולנו מגלים משמעת ציבורית ואישית בהימנעות
מצד אחד וביצירת סדר יום אקטיבי מצד שני.
עלינו להבטיח לעצמנו כי ב"יום שאחרי" - יהיה יום אחר. יום שנדע לעשות סדרי עדיפויות בכלל ובחינוך בפרט.
בריאות טובה, אבי קמינסקי.