פרשת משפטים – הבנה, הזדהות ומחוייבות בקיום המצוות

בפרשה הקודמת עם ישראל קיבל, תוך מעמד מרומם, את עשרת הדברות. לעומת זאת, הפרשה שלנו רוויה במצוות (על פי מנין בעל ספר החינוך, יש ארבעים ושלוש מצוות), הנוגעות לחיי השגרה ולתחומי החיים השונים: עבד עברי, מיתות בית דין, אבות הנזיקין (עליהם אנחנו לומדים במסכת בבא קמא השנה) ועוד.

ישנה מחלוקת בין גדולי ישראל ביחס לחיפוש אחר המשמעות והסיבות של המצוות: האם ועד כמה נכון לנסות ולהבין את הסיבה שהתורה חייבה אותנו במצוות. הרמב"ם (הלכות תמורה ד יג) אומר שכל מצווה שניתן לתת לה טעם – צריך לתת לה טעם. ועם זאת, למרות שהוא משתדל לתת טעמים למצוות השונות, הוא נמנע מלהסביר את הפרטים של המצוות וכותב שמי שמחפש סיבה לפרטים "משתגע שיגעון ארוך" (מורה נבוכים ג כו). 

מנגד, רבי יהודה הלוי טוען שהאדם לא יכול בכלל להגיע לסיבות שהקב"ה ציווה על המצוות (כוזרי א עט). אנו מקיימים את המצוות רק כי ה' ציווה עליהן, האדם משול לאיש שהגיע לחדר תרופות – הוא צריך את חכמת הרופא ע"מ להבין איזה תרופה מועילה לאיזה מחלה. ועם זאת, לעיתים ריה"ל מתאמץ להסביר מצוות מסויימות.

הגמרא במסכת סנהדרין (בדף כא) מעלה טענה, שהתורה לא גילתה לנו את טעמי המצוות מחשש שניכשל בזה. הגמרא מדגימה שהתורה נתנה את הטעמים של האיסור על המלך להרבות נשים – שמא יטו את לבבו, ואת הטעם שאסור לו להרבות סוסים – שמא ישיב את העם למצרים. בפועל,  שלמה המלך חשב שהוא יוכל להרבות סוסים ונשים בלי להיכשל בהטיית ליבו ובהשבת העם למצרים, אבל לבסוף הוא עצמו נכשל בזה. כלומר, חשיפת הטעם הובילה לכישלון במקום להקפדה ושמירה.

לדעתי, כיהודים מאמינים ובמיוחד בתקופה שבה אנחנו חיים, צריך לתת מקום לשתי הגישות: לחפש משמעות למצוות יכולה לעזור לנו להתחבר למצוות ולקיים אותן בצורה שלמה יותר. אך חובה עלינו לזכור, שאין בידנו להבין את הכוונות של הקב"ה שהוא גבוה מעל גבוה. רעיון זה נכתב בידי הנביא (ישעיהו נה): "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". במיוחד היום בעידן שבו התרבות הכללית מטיפה לאמת האישית של כל אחד ול"איש באמונתו יחיה", עלינו לזכור שציוויי התורה תקפים ועומדים גם אם אנו לא מבינים את טעמם.

גם בשדה החינוכי יש מקום לשתי האמירות. מחד – חשוב לנו לחנך את התלמידים לערכים מסוימים, ולשם כך עלינו להסביר לבנינו ולתלמידנו את הסיבה שאנחנו עושים דברים מסוימים. אבל מאידך – גם כאשר הילד לא מסכים או לא מבין (ולפעמים אנו כמבוגרים שעומדים מבחוץ יכולים לראות דברים בפרספקטיבה רחבה יותר מאשר הילד) אנו יכולים וצריכים להגיד שיש דברים שעושים "כי ככה אמרתי". כמובן שההבדל בין ציווי ה' לציווי המחנך הוא עצום ועלינו לשאוף שבסוף התהליך הילד יזדהה ויבין את המהלך. 

שבת שלום ושנזכה לקיים את כל מצוות ה' בשלמות!