"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"

על הפס'  "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"

מסביר המהר"ל מפרג שאפילו אם היו לפני מרדכי שתי דרכים אחת ששם מרדכי ופגש עד המן ובשנייה לא, מרדכי היה בוחר בדרך שבה המן נמצא בשביל להפגש ולא להשתחוות.

הדבר קשה וכי מרדכי אינו רואה שהוא מסבך את כל עמ"י?

הגמ' במסכת מגילה מספרת, ששאלו תלמידיו של רשב"י מדוע נגזרה כזו גזרה על עמ"י וענה להם רשב"י כיוון שנהנו מסעודת המלך אחשורוש. כוונת חז"ל בדברים אלו לומר לא שנהנו מהאוכל הטעים והיין האיכותי. אלא במסיבה זו אחשורוש חוגג את היותו מלך על כל העולם עמ"י לא נגאל ולא נבנה בית המקדש ומימלא הוא המלך. בתוך המסיבה מוציא אחשורוש את כלי המקדש ובגדי הכהן הגדול ואנו חוגגים. עמ"י נמצא במצב של נמיכות קומה של התבטלות מאבד את זהותו ומתרפס לפני אומות העולם. מרדכי מרגיש את הצורך להחזיר את הכבוד הלאומי בעמ"י ולכן הוא לא משתחווה למרות הסכנה הגדולה. יש כאן מסר ברור יש לנו דרך שלנו יש כאן אמונה בבורא עולם.
המגילה מסתיימת  "קימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם" אומרים חז"ל- קימו מה שקיבלו. במתן תורה הקב"ה נתן לעם ישראל תורה אך כל זה היה בכפיה עכשיו לאחר שעמ"י עובר תהליך ובירור על מקומו תפקידו עכשיו בוחרים לקבל את התורה ברצון.

יהי רצון שגם אנו נעבור תהליך של בירור מיהו עמ"י ונחזור לגאווה ואמונה בדרכנו.

פורים שמח!

"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד"

פרשת תצווה מתחילה בפסוק על הציווי להעלות נר תמיד במנורה: הכהן צריך להתקרב למנורה ולהדליק אש. רש"י כותב על זה משפט שהפך אח"כ למוטו בענייני חינוך: "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה".
כשמגדלים ילדים או מחנכים תלמידים, כשמנסים להניע אנשים אחרים לפעול, ובעצם בכל תחומי החיים – צריך להתקרב ולהשתדל ולהעניק, אבל צריך גם להרפות ולתת עצמאות, כי בסופו של דבר השלהבת צריכה לעלות מעצמה. אתה לא יכול לעמוד ליד הנר ולדאוג כל הזמן לבעירה. יש שלב שבו צריך להתרחק ולתת לאש לעלות מאליה.
עם זאת, אסור להרחיק את האש בטרם עת, לפני שהשלהבת "נתפסה" צריך למצוא את הזמן המדויק והנכון – לא פחות מדיי ולא יותר מדיי, כדי להצית להבה עצמאית.

הורים ובנות יקרות,
אירועי הפורים הינם אקורד סיום מנצח לעשייה ברוכה בתקופה האחרונה.
עשייה זו נעשתה ברובה על ידי התלמידות עצמן (בעזרתו של צוות אולפנית אמונה - אלישבע המקסים והמסור!)
נראה כי מהצווי "להעלות נר תמיד במנורה", אנו למדים כאמור, כי לעיתים גם אנו המורים והמחנכים, צריכים להתקרב, להשתדל ולהעניק, אך לעיתים אנו צריכים גם להרפות ולתת עצמאות (לא תמיד אנחנו מסוגלים לעשות זאת, אך אנחנו משתדלים):)
העשייה הברוכה של הבנות בכל הרבדים והתחומים, הדגישה בתקופה זו את הכוח בעשייה של הבנות המקסימות - בדגש על החסד.
מי יתן ורק נמשיך בדרך זו, בה עולם חסד יבנה.
בברכת פורים שמח!

 ומי יתן וברכת ה' תהא עלינו ועל כל מעשה ידנו.
יעל