אנחנו מכירים מודלים שונים של מנהיגות.

הנערה מאלאלה מפאקיסטאן שקראה לאפשר לימודים בטוחים וראויים לבנות ארצה ולבנות מאויימות נוספות בארצות אחרות ושילמה מחיר אישי כבד.
הילד שאצבעו בפתח שבסכר מנעה אסון מתושבי הולנד,
הילד שצעק ״המלך עירום״! כי "ראה" את שקריו של מלכו.
האיש שהלך בראש יתומיו למחנות ההשמדה.
הנערה שקמה בימים אלו ונוזפת במלים ובמעשים במבוגרים וקוראת לנו להתעשת כי כדור הארץ בסכנה!

והיום, כמו תמיד, דרושה מנהיגות בכלל ומנהיגות בחינוך בפרט,
כי
חינוך צריך לנהל באומץ!
כי נפלאות דרכי החינוך, הן מהלכות בדוגמא האישית,
כי אומץ הוא דבר מדבק.

והיום, כמו תמיד ואולי יותר מתמיד,
יש להעמיס את מטען האומץ על הכתפיים - לא שלהם! לא של אחרים - שלנו! - מנהלי אגפי חינוך, פקידי החינוך!

כי בידינו הפקידו את המשמורת לזמנים מטלטלים, כשנדמה שהמנהיגות הרשמית שכחה או זנחה את ייעודה.

בישוב שלנו, אנחנו האחראים, אנחנו אלו המחוייבים לתת מענה לצרכים, להיות חוט שדרה שמוביל את הדרך, מנהיגות.

בעיר, בקהילה שלנו נושאים עיניים אלינו, ולכן זו העת לגייס את השכל הישר, את המקצועיות, את ההתמדה, את הנחישות ובעיקר את....... האומץ.

האומץ לעשות את הנחוץ ואת הראוי.
האומץ להגן על עמדותינו, לנמק, להסביר ולא לוותר.
האומץ והתושיה לדבוק באמיתות המעצבות את פני החינוך לדורות הבאים.

זה קל כשמסכימים.

האומץ נדרש כשאין הסכמה, עכשיו העת לעשות! עכשיו העת להנהיג באומץ!