מידעון פתיחת שנה תש"פ- פרשת כי תצא

אחת המצוות המוזכרות בפרשתנו היא מצוות השבת אבידה. לכאורה, מצווה זו טבעית לחלוטין. אדם מוצא ממון שאינו שלו ולכן אינו רשאי לקחתו וחייב להשיבו לבעליו.

אמנם, האופן שבו המצווה נכתבת בתורה, נותן לנו רושם ודגש מיוחדים לגבי מצווה זו: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נידחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך". לפני חובת ההשבה, מופיע האיסור להתעלם. התורה מבקשת להתמודד עם תופעה פסיכולוגית שלילית, שמאפיינת את הבחירה האנושית וחולשותיה- ה'התעלמות', וכפי שכותב רש"י "והתעלמת - כובש עין כאילו אינו רואהו". האדם מבחין במצב המחייב אותו להירתם ולטרוח, וכדי שלא להתחייב הוא בוחר להתעלם ממנו. החובה שלא להתעלם חוזרת שלוש פעמים בתוך ארבעת הפסוקים העוסקים בהשבת אבידה. כך הדבר גם נפסק להלכה- כבר משעת הראיה, עובר האדם המתעלם על איסור "לא תוכל להתעלם" (מלבד העובדה שהוא לא קיים את מצוות עשה של השבת אבידה). 

הדרישה היא למחויבות מוסרית כלפי הזולת- לא להתעלם! בנוסף לכך הביטוי "אחיך" מופיע שש פעמים במהלך הפסוקים האלו. ללמדנו- שיותר מדאגה למי שאבד ממנו, יש במצווה זו דאגה למוצא. האדם המתעלם, חי בתוך עצמו, והתורה מחייבת אותנו להיזכר באדם בעל הממון. כשאדם מאבד אבידה, משהו מנפשו אובד. לפעמים זהו דבר קטן ולפעמים זה דבר גדול, אך בין כך ובין כך משהו בנפשו חסר. לכן אנו נדרשים להיות רגישים. כשאנו מוצאים אבידה עלינו לחשוב על נפשו של מי שחסרה לו האבידה, על "אחיך". המטרה המרכזית של מצווה זו, היא כפי שכותב רבנו בחיי : "שכולנו עם אחד...ושירצה כל אחד בתועלת חברו". כל אדם מצווה לצאת מהמעגל האישי שלו, ולראות בטובת חברו.

​​בשעה טובה פתחנו את שנת הלימודים, והנושא השנתי בו נתמקד הוא ערבות הדדית. 

נראה כיצד להתנהג ולהיטיב עם חברינו, כיצד לצאת מתוך המעגל האישי אל המעגל החיצוני, לראות ולא להתעלם ובכך להשפיע ולתרום לחברה.

שבת שלום!