ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך 

"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה" 
מסבירים חכמינו, אין "והיה" אלא לשון שמחה. שמחה אמיתית יש רק כשישראל יושבים בארץ ישראל. "בשוב ה' שיבת ציון... אז ימלא שחוק פינו".
גם כאשר שומעים בקול ה' כתוב: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיו" אז יש שמחה. כפי שאמר דוד המלך בפרק קי"ט בתהילים שכולו מדבר על התורה: "פקודי ה' ישרים, משמחי לב".
יש אומרים שמצוות עשה מן התורה להיות בשמחה, שנאמר "ושמחת". רבי נחמן מברסלב אומר "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" - תמיד. כל השנה ומשנכנס אדר מרבין בשמחה. רמז נוסף לכך - "בשמחה" שווה בגימטריא - "שנה" - 355 ימים בשנה להיות בשמחה. על המילים שאומרים בבית המקדש עם ביעור המעשרות בשנה השלישית יש לומר וידוי מעשרות.בוידוי המעשרות יש לומר גם: "...עשיתי ככל אשר ציויתני..., רש"י הבחין מיד בקושי - מי יכול לומר על עצמו כלפי בורא עולם - "עשיתי ככל אשר צויתני"?! הרי "אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא"?! ורש"י עונה על הקושי ב-2 מילים חשובות ביותר: "שמחתי ושימחתי" כלומר: מי ששמח ומשמח אחרים יכול לומר לבורא העולם: עשיתי ככל אשר צויתני"! מדהים! ומי שלא הבין בטוב יש גם אזהרה בסוף הפרשה. 98 קללות הכתובות בפרשה עלולות להתרחש מסיבה אחת בלבד הכתובה בסופן: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב..." הרמב"ם פסק זאת להלכה במשנה תורה, בסוף הלכות לולב: "השמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שצווה בהן עבודה גדולה היא..."
תכלית כל הימים הנוראים המתחילים בראש חודש אלול ומסתיימים בהושענא-רבא ושמחת תורה" (נ"א=51 ימים) היא= שמחת תורה! ושמחת... והיית אך שמח, ושמחתם לפני ה' אלוקיכם.
שנזכה לשמוח ולשמח תמיד

​​באהבה ובשמחה
הרב אשר כורסיה
ראש האולפנה