ההשפעות החיצוניות על התרבות אינן חדשות: חנוכה החל כמאבק תרבותי, אחרת לא ניתן להבין כיצד חברה רב-תרבותית כמו החברה היוונית, שהאמינה בריבוי אלים ובאלים מקומיים, בוחרת להחיל איסורים דתיים על חברה אחרת. יותר ויותר ברור לנו שהמאבק אינו רק בין המכבים והיוונים (אשר שלטו באותה תקופה), אלא בעיקר מאבק פנימי בין "מתייוונים", אנשים אשר בחרו להוסיף לתרבותם אלמנטים מהתרבות היוונית, ומכבים, שביקשו לשמור על תרבות ללא השפעות חיצוניות. בעצם זהו מאבק פנים-תרבותי בין כוחות המבקשים לשמור על תרבותם מבלי לשנותה ובין כוחות המבקשים להשתנות ולהיות בני בית בתרבות השלטת. המעניין הוא, שעם שוך המאבק בשלטון היווני וכינון מדינה עצמאית בראשות בית חשמונאי, חזרו השפעות חיצוניות להופיע בתרבות ולא פסחו גם על בית חשמונאי עצמו. 

 

הלמידה המרכזית מחנוכה היא שלא ניתן להתנגד להשפעות חיצוניות ולרב-תרבותיות, וגם אין צורך להתנגד, כי היפה בתרבות זה שהיא כל הזמן משתנה, משנה ומתרחבת. תובנה זו החברה הישראלית אט-אט מאמצת לקרבה. אחרי שנים של נסיון ליצור תרבות אחידה ודחייה של חגים שונים שהיו נהוגים בתפוצות, החלו החגים הללו לקבל במה בתודעה הציבורית. חגים כגון הסיגד, עיד אל-בנאת, סהרנה ונוביגוד מקבלים תהודה ונראוּת במרחב הציבורי, והציבור מחפש דרכים שונות לציין אותם.

 

חברה שתשכיל לשלב את כל החגים של חבריה, ועם זאת לשמור על הייחודיות התרבותית, היא חברה שחבריה ירגישו בני-בית בתרבות המשותפת; חברה שיהיו לה כוחות להמשיך ולפרוח. הלוואי שנצליח לחגוג את הריבוי ולהחזיק את המתח שבין חידוש לשימור. 

 

ומילה אחרונה: בשנה וחצי האחרונות כתבתי את הגיגיי לאותו החודש ונהניתי מתגובות הקוראים והקוראות. מעתה אנו מבקשים להרחיב את היריעה, ובאגרות הבאות יצטרפו אנשי צוות שונים לכתיבה.

 

אילנה עב"ו-גולן