יום הזכרון לרצח יצחק רבין

 

22 שנה עברו מאז רצח רבין, 22 שנה הם שנות דור. ואכן גדל פה דור, הדור שלא ידע את פרעה וגם לא יודע את הרצח. כשאני פוגשת את החניכים שלי, בוגרי מערכת החינוך, בני 19-18 במכינת רבין, הם לא מסתובבים עם קולו של איתן הבר אומר "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", הם לא מצטמררים למראה אותה תמונה של רבין במדי אס.אס, הם לא נזכרים בהלם ובפחד שאחז בהם בליל הרצח ובימים שאחריו.

 

אני הייתי בכיתה ה' כשרבין נרצח ואני זוכרת את השיחה עם המחנכת, את הפעולה בתנועת הנוער, את התמונות שכיסו את כל קירות בית הספר. דיברו איתנו על הרצח באותה שנה ובשנים שאחריו, דיברו על ההסתה ועל השלום ועל הסכמי אוסלו. מה לומדים היום בבית הספר על רצח רבין? המורים במערכת החינוך מפחדים לדבר על פוליטיקה, הם זוכרים היטב מה קרה למורה שהעיז לסיים משפט על מוסריות צהל בסימן שאלה במקום בסימן קריאה. אז הם מלמדים על רבין האיש, המפקד המהולל מהפלמ"ח, משחרר ירושלים, רמטכ"ל וראש ממשלה. הכל נכון וראוי שיזכר, יכובד ויונצח אבל סיבת הירצחו לא מדוברת. המורים נאלצים לשמור בכיתה על שיח רדוד, קונזנסואלי, "לא פוליטי".

והתלמידים בהתאם, חווים את יום רבין כסוג של יום זיכרון ונוסטלגיה, הם יודעים שרבין אהב את שיר הרעות, הפנימייה בכדורי, הם יודעים שויתר על ההזדמנות להיות מהנדס מים, והם יודעים שנעה נכדתו רצתה לדבר על סבא שלה ולא על השלום. הם גם יודעים שאוסלו היא בירת נורבגיה, ודרך השלום זה הלהיט המעולה של פאר טסי. מבחינתם יגאל עמיר הוא משוגע בודד שרצח את ראש הממשלה. הם לא יודעים דבר על רוח התקופה שהרוצח ביטא, על סיסמאות התרת הדם שנזרקו לאויר, על התמונות המחרידות שהונפו בהפגנות. הלקח הנלמד ביום רבין במערכת החינוך הוא "לא תרצח" – רדוד מדי, פשוט מדי, מתחמק מהמורכבות של רצח פ-ו-ל-י-ט-י שהוא אינו רצח סתמי. ומלבד הרוצח עצמו יש לו שותפים שדרשו בקולם, בדברי ההסתה, ללחוץ על ההדק.

 

ככה משכתבים את ההיסטוריה, מגדלים דור שמנותק מהטראומה והשבר שהיו ברצח, דור שחסר את הידע על השתלשלות האירועים המדויקת. הטראומה של שבירת הכללים, הפרת האמון, פירוק המסגרת המשותפת של חיינו תישאר נחלתו של הדור הזה בלבד. ואם כך עלינו לשאול את עצמנו בכל שעה ושעה האם רצח רבין יישאר אירוע חד פעמי? או שבנסיבות של אוירה מסיתה, התלהמות והתבהמות יכול להתבצע כאן במדינה שלנו רצח פוליטי נוסף?

 

ככל שנמעיט להזכיר את נסיבות הרצח, נתחמק ונתעטף במילים חלולות של אחדות שאינה קיימת באמת, נמעל בחובתנו כלפי הדור הבא: להנחיל כאן יסודות עמוקים של דמוקרטיה. ולהנחיל לדור הבא את היראה, את הפחד והחרדה מפני שימוש אלימות ומפני הסתה, ומפני שיסוע של קבוצות אלה באלה. והנה היא המצווה שלנו. מצוות "והגדת לבתך ולבנך ביום ההוא לאמר": רבין נרצח כי הוביל מהלך מדיני של שלום. הוא נרצח כי כללי הדמוקרטיה נרמסו על ידי מסיתים, אלימים וקיצונים שנתנו גב מוסרי לרצח. הוא נרצח כי הרחוב הפוליטי הופקר על ידי הציבור המתון שלא היה נוכח בו. עלינו לעמוד על המשמר ולא לאפשר את מחיקת ההיסטוריה כי עם שלא יודע את עברו, ההווה שלו ועתידו לוט בערפל.

 

לצפייה (מדקה 03.50)