|
ורד לוריא
בעקבות לימוד בקבוצת "הלבנה בחידושה" ביפעת, ראש חודש אב
מַעֲשֶׂה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר אַחִים, שֶׁמֵּתוּ שְׁנֵים עָשָׂר מֵהֶם בְּלֹא בָּנִים.
בָּאוּ נְשֵׁיהֶם לִפְנֵי רַבִּי וּבִקְּשׁוּ לְהִתְיַבֵּם.
אָמַר לוֹ רַבִּי: לֵךְ וְיַבְּמֵן.
אָמַר לוֹ: אֵין בְּיָדִי.
וְהֵן אוֹמְרות: אָנוּ נְפַרְנֵס כָּל אַחַת וְאַחַת חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה.
אָמַר הוּא: וּמִי יְפַרְנֵס בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר?
אָמַר רַבִּי: אֲנִי אֲפַרְנֵס בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר.
הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְהָלְכוּ לָהֶם.
לְאַחַר שָׁלֹש שָׁנִים בָּאוּ טְעוּנִים שְׁלֹשִים וְשִׁשָּׁה תִּינוֹקוֹת.
בָּאוּ וְעָמְדוּ לִפְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי.
אָמְרוּ לְרַבִּי: כְּפָר שֶׁל תִּינוֹקוֹת מְבַקְּשִׁים לִשְׁאוֹל בִּשְׁלוֹמְךָ.
הֵצִיץ רַבִּי מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה אוֹתָם.
אָמַר לָהֶם: מָה מַעֲשֵׂיכֶם?
אָמְרוּ לוֹ: אָנוּ מְבַקְּשִׁים שֶׁתִּתֵּן לָנוּ פַּרְנָסַת אוֹתוֹ חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.
נָתַן לָהֶם פַּרְנָסַת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.
תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות פרק ד, הלכה יב (תרגום: אתר ספר האגדה - אוצר אגדות חז"ל, גרסת הרשת)
אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לדרך קבלת ההחלטות, החלטתן של הנשים לעומת החלטתו של היחיד – רבי. הנשים הגיעו לפגישה לאחר שוודאי התלבטו לא מעט, העלו הצעות וחלופות מגוונות, והגיעו פה אחד להחלטה: כל אחת ואחת: אני אזון חודש. לא פליטת פה או החלטה חפוזה היא העומדת בבסיס הדברים, אלא מחשבה ארוכה, שקולה, מתחשבת, בודקת את החלופות ובעיקר – החלטה הכרוכה בקבלת אחריות!
לעומתן ענה רבי לדבריו של היבם: אני אזון את ירח העיבור. נראה כי דברים אלה נאמרו כתגובה מהירה לקושי שהעלה היבם. רבי הציע פתרון הנשלף מן המותן. איש עשיר שכמותו, איש במעמדו ההלכתי/רוחני, יכול היה להציע פתרון שכזה: ללא תכנון, ללא מחשבה, ללא בחינת חלופות.
ניתן לראות בכך את גדולתו של רבי, את נדיבותו, רוחב ידו... אך אני מציעה לבחון את הדברים אחרת. לא עושרו עומד מול עוניו של היבם. לא נדיבותו עומדת מול ספקנותו של היבם. המתח הוא בין קבלת החלטה מתוך אחריות ושיקול דעת, לבין קבלת החלטה פזיזה, ואולי אפילו יהירה. שלוש שנים בלבד חלפו, ואל ביתו של רבי הגיעו תריסר נשים מטופלות בשלושים ושישה צאצאיהן. רבי לא יצא לקראתן, אלא: "הציץ רבי מן החלון וראה אותם". לא הכיר אף לא אחת מהן, לא על פי מראיה ולא על פי קולה. רבי שמר על מרחק מתנשא מאנשים/נשים קשות יום. כל שעשה הוא העלאת השאלה: מה עסקיכם? לא מעט התנשאות אני שומעת בשאלה זו, הנשאלת, שוב, בפזיזות, במיידיות. לאחר תשובתן נאות רבי למלא את הבטחתו, הבטחה שאותה ודאי כבר שכח... נדמה לי כי סיפור זה בא ללמדנו גם על דרכי קבלת החלטות. החלטה שניתנת בחופזה, מתוך בטחון רב, ומתלווה אליה לא מעט יהירות. החלטתו של האחד, של בעל העמדה הבכירה ביותר, שאולי אפילו לא סימן בבירור את הגבולות בין תפקידיו, ואת היחסים שבין הדין והחסד. רבי "הציץ מן החלון" - נדמה כי תיאור זה בא ללמדנו על מידת ההתנשאות, ההתבדלות, הריחוק... לעומתו – חבורת נשים שצרה משותפת לכולן, כולן חסרות כל בטחון (ובוודאי חסרות בטחון כלכלי), מקבלות החלטה בשיקול דעת, באורך רוח, לאחר שיח ביניהן, בצורה משותפת ואחראית. נראה לי שחז"ל לא רק הרעיפו שבחים על רבי, אלא בדרכם הציגו הרהור/ערעור/ביקורת על דרכו, על דרך קבלת ההחלטות, על הריחוק וההתנשאות. ואחרי כל אלה יש הסבורים ש"נשים דעתן קלה"...
.............................................................. הקבוצה נפגשה בראש חודש אב לציין שמונה שנים לחגיגת ראשי חודשים "הלבנה בחידושה" בקיבוץ יפעת, בהנחייתה של הדס רון-זריז. אלה הדברים שכתבה ורד להדס: הדס יקרה, מדי חודש במשך שנים (התבלבלתי במניינן...) שימשת לי כשדכנית. כזו המחברת בין... לבין...
במפגשים אלה זכיתי מדי חודש בגילוי, בהתחדשות, בהשראה.
בזכותך הכרתי את הסומא שהיה מהלך באישון לילה ואבוקה בידו. חשתי שגם אני מהלכת באפילה, ותהיתי מה תהא אבוקתי?
התוודעתי אל רבי עוקבא ורעייתו ולדרכם במתן צדקה. תהיתי למי מהם אני דומה, ומה עלי ללמוד מכך?
הלל הזקן שישב על פי הארובה וכוסה בשלג, נגע בנקודה הקרה/חמה ביותר בחיי.
השידוך שביצעת לא היה ביני ובין גברים בלבד. הפגשת אותי עם יצירתן של משוררות רבות: זלדה, פניה, ויסלבה שימבורסקה, חוה פנחס כהן, נורית זרחי, אריאנה הרן ועוד ועוד. הן נתנו קולן לאחר שהתבוננתי והקשבתי לנשות המקרא מנקודת מבט בוגרת יותר, עמוקה ורחבה יותר: המיילדות העבריות, מרים הנביאה, אסתר המלכה, ואחריהן – חרותא, וכמובן אותן נשים שלא מוזכרות בשמן, אך לא אשכח את תרומתן לתודעתי: אמתו של רבי יהודה הנשיא, אשתו של רבי עוקבא.
הטקסים שליוו את מפגשי הקבוצה שימשו לי השראה לבניית טקסים משלי במעגל חיי. מדי חודש היה זה מפגש התחדשות – במלוא משמעותה ועוצמתה של המילה.
בשנותיה הראשונות של הקבוצה נהגתי לשמור על דפי המקורות ולקיים שיח פורה עם שאול ז"ל. לאחר מותו למדתי לנהל שיח שכזה ביני לבין עצמי ושיתפתי בו דוברים/מתייחסים נוספים שפגשתי ברשת. לעתים שיתפתי אותך בכך. תמיד היה זה עונג שבת!
במפגשים אלה התוודעתי אל החוט המשולש: את – הדס, הקבוצה, והמקורות. למדתי להכיר את ערכה של למידה מסוג אחר.
התבוננתי והקשבתי, כילדה הלוגמת בשקיקה ממשקה מחייה, בדרכך המיוחדת לשלב בין תהליך ותוכן, בין צעירות וותיקות, בין מקורי ומוכר, בין היחידה והקבוצה.
בזכות מלאכת השדכנות המבורכת שלך העמיקו קשרי עם חברות אחדות ביפעת, שרק מסגרת זו היוותה מצע לקשר בינינו, למרות עשרות שנות מגורינו המשותפים באותה קהילה.
תודה ענקית על כל אלה,
אוהבת מאד
ורד |
.jpg)
.jpg)
פלטפורמת שיווק